~בריאה מרחב רוחני-מעשי-אמוני (אמונה, אימון, אמן) להיזכרות ולמידה, ריפוי, השראה והתרחבות, הרמוניה רוח-תודעה-גוף, בדגש על חוויה ישירה.~

מ_די_טציה





היא קיימת אלפי שנים, היא יכולה להיתפס ולהיות, אימון שריר התודעה, כלי ודרך לפתח כישורי תודעה וחיים. להרגיע ולהבריא, לעורר חמלה ופתיחות, הבנה והפנמה, חיבור וראיה.

זה לא הסבר אטימולוגי, מדעי או היסטורי למקורות המדיטציה. 

זה כן על מדיטציה שמעבר למילה, החוויה שבמדיטציה, החוויה שלראות את המחשבה, ההרגל, השינה, ההתניה, המניפולציה, העשיה, התגובה... המבוססות על אותם הרגלים, מחשבות, תגובות, שהן אולי אפילו לא שלנו!? מאלה שירשנו ובלי לשים לב אימצנו והן לא תמיד מטיבות עימנו.

מדיטציה זה לראות את הגברת(תודעה) ברגע החלפת האדרת..ובעיקר בזמן ערומה, ואולי זה בכלל רחוב מלא באנשי אשליות, שמיים בהירים שלפרקים מתמלאים עננים, לבנים, אפורים, קטנים גדולים, באים הולכים.

מדיטציה היא מעבר למה שקורה היא, שהצופה מתבונן במתבונן....! 

הנשגב שמדיטציה היא, בתודעה שקטה, יציבה, נינוחה, שמאפשרת, ל רגע! גדול להתקיים, נוכחות קשובה מתעוררת, ערה, הווה מוחלט כל כך שאז גם ההוא וההיא שאנחנו חושבים את עצמנו (לפחות חושבים שאנחנו..)נעלמים! ויש רגע של עכשיו טהור, שהאני נעלם והאלוהי נגלה. 

מדיטציה, זה לאפשר לכלי שהננו להתרחב, לאני להתפוגג, לאמן עצמנו אל מעבר... מעבר למחשבה, למילים, לרעיון, לצורה, לידע, להשתוקקות. לתת לאימון הזה אמון עד שהוא יסדוק מבפנים החוצה יקרא להוויתנו להיות, האור והפלא שהננו, שהנני, שהנך.

להיות.

ים החיים


גל היא צורה זמנית
בים הנצחי
והים, אינו גל.


להיכנע, לקבל הכל
אהבה
לדבר אין סוף והתחלה
לא לטוב ולא לרע
לא ליום ולא ללילה
לא לשחור ולא ללבן
הכל מתערבב
זמני 
משתנה
גלים גלים בים החיים
גל מתמוסס
נעלם
חסר שם
אין הוא יותר!?


ים החיים
משתנה מרגע לרגע
גלים
זמניים
גלים
עולים
גלים
יורדים
גלים
גבוהים או נמוכים
עוצמתיים או שיטחים
משמעותיים מקציפים לרגעים
רדודים אינם מורגשים
אך לעולם
מתמוססים
מתגלגלים


בים החיים 
המים משתנים
אך אם תתבונן בשקט
שעכשיו
בעין פקוחה
ותראה אותו כבריאתו
באי צורתו
הוא זה 
וכך גם את ואתה.

חושך מואר





שמחשיך ניתן לראות את מקור האור ביתר בהירות
אפורים מתקדרים צובעים גם תמונה עליזה
כתמים כתמים לתוך החשכה
ושם…
נוכל מידי פעם לברוח..
לעלות על גל זמני
חסד רגעי.
אבל מוטב להישאר, להיכנע
להתבונן, להתנכח בזאת המראה
להתקבץ, להתקטן, להעלם, להיבלע
להתרוקן מעצמך, אניותך
ושם, שוב תמצא את היותך
צבע אחרי צבע, גאולה
תיגע במרכז הוויתך
תמצא את האלוהי שבך
תדע שזו הדרך שלך
להיוולד שוב שלם
כהיותך.


כמו הטוב שבא והולך במחזורים משתנים, ארעים, כך הכל...גם ה״רע״ הוא בא בצורות שונות כמו אורח לא מוזמן, לא רצוי שמבקש את תשומת לבנו, ואנחנו למדנו כל כך לא לחבב את המתנות ״המדכאות, מפחידות, שליליות״ שאורח זה מביא. ושהוא בא ברגעי חשכה שהתרגלנו נורא לפחד מפניהם מתקיים שעור גדול, שביל לגאולה.
אם רק נאפשר לשחרר, התניה, להרפות אחיזה ולהיות עם מה שבא למרות ועם הפחד, נאפשר ונתאפשר, ניכנע לחוויה וזאת מבלי לתת לה שם(פחד, דכאון, התיסרות, חרדה, צער...), מחשבה ואת הרגל המנוסה. ניתן לאותו אורח לא רצוי רגע, בלי לנסות לדחוף אותו דרך אחת הדלתות, ורק נתבונן בו, נחוש את הנוכחות שלו בגוף וניתן לו להיות באהבה, נהיה גם אנחנו, ננשום באהבה וסובלנות עם אותו פחד שבתחושות, נשלח לחופשי את המחשבה, נאפשר לעצמנו להיות שלמים עם מה שבא וגאולה תשטוף את אניותנו ותשיב אותנו לעצמנו, אהבה.